מתחיל את הבוקר, יורד לתחנת האוטובוס, מציץ בלוח ורואה שיש לי עוד 6 דקות. עולה בי המחשבה: איך אני אנצל את הנסיעה הבוקר? להמשיך את הספר? לעשות חקירה? לעבוד על הפרויקט החדש. ואז הגרון שלי מתכווץ, אני מתחיל להילחץ. עולות בי תמונות של אנשים מהתחום שלי שמספרים על העשייה שלהם, הם מצליחנים, קמים בבוקר ועושים ריצה, הם מנצלים כל דקה פנויה מהיום שלהם לעשייה שמקדמת אותם, ואני? אני עומד בתחנה, עמוס במחשבות, גרון מכווץ ובעיקר מתמלא בלחץ.

עצרתי לרגע וניסיתי לחשוב, איזו אמונה אני מחזיק לגבי הזמן שלי? ואז הבנתי. אני מאמין שאני צריך לנצל את הזמן שלי. על פניו מה רע בלהאמין בזה? ברור שאני רוצה לנצל את הזמן שלי! אני לא יכול לחיות לנצח, עכשיו זה הזמן, עכשיו זה מה שיש, אם לא עכשיו אי מתי וכן הלאה..

אבל מה קורה לי כשאני מאמין שאני צריך לנצל את הזמן שלי עכשיו? איך אני מגיב כשאני מאמין במחשבה: אני צריך לנצל את הזמן שלי? אני נהיה לחוץ, אני מרגיש מתח וכיווץ בגרון, עולות לי מחשבות על אנשים אחרים שמנצלים את הזמן שלהם, אני מרגיש אשמה על זה שאני לא מנצל אותו כמוהם. עולות לי מחשבות על העתיד: איך אני יכול לנצל את הזמן שלי עכשיו, מה כדאי לי לעשות, אני בחוסר אנרגיה ואנ מרגיש בלום וחסר מוטיבציה, אני בעסק של הזמן (שאלת העסקים לפי שיטת העבודה – בעסק של מי אתה, בעניינים של מי אתה כשאתה מאמין למחשבה: בעסק שלך, של האחר או של המציאות) אני גם רואה שהצרכים שלי באותו רגע הוא להרגיש מסופק, מימוש ותחושת ביטחון.

האם זה מה שידרבן אותי "לנצל את הזמן שלי"? לא בטוח. אני כבר באוטובוס, עושה חקירה על המחשבה "אני צריך לנצל את הזמן שלי" ועולות בי מחשבות סותרות תוך כדי: אתה לא תחייה לנצח, ברור שאתה צריך לנצל את הזמן אחרת תצטער על זה כשתהיה בן 80 מריר וחסר אנרגיות. אבל אני ממשיך בתהליך. אני מגיע לשאלה הרביעית: מי תהיה בלי המחשבה "אני צריך לנצל את הזמן שלי" באותו הרגע? אני רואה שאני עומד בתחנה, מביט בזמנים, אני בלי המחשבה, מבחין במזג אוויר, רואה עננים, אין לי לחץ בגרון, אין לי מחשבות על העתיד, אני כאן, עומד, זז קצת, שוב עומד. לא מרגיש צורך לתכנן את הדבר הבא, אני משוחרר ונושם רגיל, אני בעסק שלי כרגע. אין לי צורך להתעסק ולחפש איך לנצל את הזמן שלי ואני מבין שהלחץ שנוצר מזה נתפס לפעמים בעצמו כעשייה כלשהי, לפחות אני עושה משהו עכשיו, אני נלחץ.

האם הצרכים: להרגיש מסופק, מימוש ובטחון מקבלים מענה בלי המחשבה? אני רואה שבלי המחשבה אני ממש את הרגע במלואו, אין משהו אחר שאני צריך לעשות כרגע. תחושת בטחון מתקיימת ברגע הזה, אני יודע לאן אני הולך ומה אני עושה כרגע, לא עולות בי מחשבות מערערות ואני בוטח ברגע הזה.

- אני לא צריך לנצל את הזמן שלי

oכי אני כבר עושה את זה בכל רגע נתון, זה הניצול של הזמן

oכי כשאני מאמין שאני כן צריך, אני נלחץ ומשתתק

oהזמן הוא לא העסק שלי, הוא פשוט קורה.

- הזמן צריך לנצל אותי

oהזמן בתור מושג, לא באמת קיים בלי מי שחווה אותו ולכן הוא זה שצריך לנצל אותי כדי להתקיים בחוויה שלי.

- החשיבה שלי צריכה לנצל לאת הזמן

oהחשיבה על הזמן היא אמונה שזמן הוא משאב מוגבל וחייבים לנצל אותו מהר וכמה שיותר.